יעדי מספר מילים
יעדי מספר מילים לסשני כתיבה יומיים ולאורך הכולל של כתב היד, לפי הציפיות של הז׳אנר.
עודכן לאחרונהיעדי מספר מילים (Word Count Goals) פועלים בשתי רמות נפרדות, שיחד יוצרות את הפיגומים של שגרת כתיבה שאפשר להתמיד בה: יעדי כתיבה יומיים שבונים הרגלים של תפוקה עקבית, ויעדי אורך לכתב היד שמתאימים את היצירה הגמורה לציפיות של הז׳אנר ולמציאות של השוק. יעדי מילים יומיים, כמו כתיבה של 500, 1,000 או 2,000 מילים ביום, הופכים את המשימה המאיימת של השלמת רומן לשגרה שאפשר לעמוד בה. בקצב של 1,000 מילים ביום, טיוטה ראשונה של רומן רגיל בן 80,000 מילים לוקחת בערך שלושה חודשים, לוח זמנים שמרגיש בר השגה גם לכותבים שמתמרנים בין עבודה במשרה מלאה, אחריות משפחתית או מחויבויות אחרות. יעדי האורך של כתב היד, מצד שני, משקפים את המוסכמות שהקוראים וההוצאות מצפים להן בז׳אנרים שונים: ספרות איכות נעה בדרך כלל בין 70,000 ל-90,000 מילים, מותחנים מסחריים בין 80,000 ל-100,000, פנטזיה אפית בין 90,000 ל-120,000 (וסופרים מבוססים חורגים לפעמים מ-200,000), רומנטיקה בין 50,000 ל-90,000 לפי תת הז׳אנר, ספרות נוער (Young Adult) בין 50,000 ל-80,000, וספרות לגילאי ביניים (Middle Grade) בין 25,000 ל-50,000. הטווחים האלה אינם שרירותיים. הם משקפים עשרות שנים של התנהגות קוראים ושל כלכלת ההוצאה לאור.
הרגלי הכתיבה היומיים של סופרים מצליחים מספקים ראיות משכנעות לכך שתפוקה עקבית ומתונה מייצרת לאורך קריירה הרבה יותר מפרצים ספורדיים של מאמץ מרתוני. סטיבן קינג כותב בערך 2,000 מילים ביום, נוהג שהוא מתאר בספרו On Writing כאבן הפינה של הקריירה הפורייה שלו, שהניבה יותר משישים רומנים. אנתוני טרולופ, הסופר הוויקטוריאני, כתב בדיוק 250 מילים בכל רבע שעה בסשני הבוקר שלו, לפני שיצא לעבודה היומית שלו בדואר, שיטה שהניבה ארבעים ושבעה רומנים. בתקופה מאוחרת יותר, ברנדון סנדרסון תיאר כתיבה של 2,000 עד 4,000 מילים ביום בתקופות של כתיבת טיוטה, קצב שמאפשר לו לפרסם כמה רומנים בשנה בכמה סדרות. לעומתם, סופרים ספרותיים כמו דונה טארט (החוחית) וג׳ונו דיאס (חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו) לקחו עשור ויותר בין רומן לרומן, וזה מראה שאין קצב נכון אחד. התובנה המרכזית היא שיהיה היעד היומי אשר יהיה, היכולת להתמיד והעקביות חשובות יותר מהכמות ביום מסוים.
לציפיות לגבי מספר המילים בכל ז׳אנר יש סיבות מעשיות עמוקות, שחורגות משיקולים יצירתיים אל הכלכלה והלוגיסטיקה של ההוצאה לאור. הוצאות מתמחרות ספרים בין השאר לפי מספר העמודים, ועלויות ההדפסה עולות עם האורך. לכן קשה מאוד למכור רומן ביכורים בן 200,000 מילים: עלות ההפקה לעותק גבוהה, המחיר לצרכן חייב לעלות כדי לפצות, והמחויבות שנדרשת מהקורא מרתיעה כשמדובר בסופר לא מוכר. מנגד, פנטזיה אפית בת 40,000 מילים לא תעמוד בציפיות הקוראים לבניית עולם, לעומק דמויות ולהיקף סיפורי שמגדירים את הז׳אנר. סוכנים ועורכים ידחו לעיתים קרובות כתבי יד שחורגים באופן משמעותי מהטווחים המקובלים עוד לפני שקראו מילה מהפרוזה, כי אורך קיצוני לכל כיוון מאותת שהכותב לא מבין את השוק שהוא כותב בשבילו. כדאי לבדוק את הציפיות של תת הז׳אנר המסוים שלכם בשלב מוקדם של כתיבת הטיוטה, ולהשתמש בכלים למעקב אחרי מספר המילים (אפליקציות כתיבה ופלטפורמות רבות לניהול פרויקטים כוללות לוחות מחוונים מובנים לספירת מילים) כדי לעקוב אחרי ההתקדמות מול היעדים היומיים ומול יעדי כתב היד. ידיעת היעד מההתחלה מונעת את ההבנה הכואבת, ב-150,000 מילים, שהרומן הרומנטי העכשווי שלכם ארוך פי שניים ממה שהשוק יכול לשאת.