הגהה
סבב הבדיקה האחרון שתופס שגיאות הקלדה, טעויות עיצוב וטעויות קטנות לפני הפרסום.
עודכן לאחרונההגהה (Proofreading) היא השלב האחרון של תהליך העריכה. היא מתבצעת אחרי שהעריכה המבנית, העריכה הסגנונית והעריכה הלשונית הושלמו, וכתב היד כבר עבר סדר ועימוד או עיצוב לצורתו הכמעט סופית. המגיה בודק את הטקסט המעוצב, בין שזו הגהה מודפסת, קובץ PDF מעומד או קובץ של ספר אלקטרוני, ומחפש שגיאות הקלדה, פיסוק חסר, חוסר עקביות בעיצוב (שורות יתומות, כותרות עליונות שגויות, שוליים לא מיושרים) וכל טעות שנוצרה בתהליך הסדר או ההמרה. זו בעיקרה בדיקת בקרת איכות ולא תהליך שכתוב: בשלב ההגהה התוכן והסגנון כבר אמורים להיות סופיים, ותפקיד המגיה הוא לתפוס את הטעויות שנשארו ושחמקו מכל שלבי העריכה הקודמים, וגם טעויות חדשות שנוצרו כשכתב היד הומר לפורמט הפרסום. בהוצאה לאור המסורתית המגיה עובד על עמודים מסודרים (שנקראים "גליונות הגהה" או "הגהות עמודים", ובאנגלית galleys) ומשתמש בסימני הגהה תקניים כדי לסמן תיקונים.
גם בספרים שנערכו בקפידה הרבה ביותר יש טעויות שרק הגהה תופסת, וההיסטוריה של ההוצאה לאור מלאה בדוגמאות שעלו ביוקר או הפכו לפריטי אספנות. במהדורות המוקדמות של הארי פוטר ואבן החכמים הייתה טעות דפוס שבה "שרביט אחד" הופיע פעמיים ברשימת הציוד לבית הספר הוגוורטס. עותקים של המהדורה הראשונה עם הטעות הזאת שווים היום עשרות אלפי דולרים בעיני אספנים, אבל הטעות ממחישה איך טעויות שורדות כמה סבבי בדיקה. הדפסה חוזרת של תרגום המלך ג׳יימס לביבליה, שהוציאו רוברט בארקר ומרטין לוקאס ב-1631, השמיטה את המילה "לא" מהדיבר השביעי, וכך הפכה את "לא תנאף" ל"תנאף". היא נודעה בשם "הביבליה הרשעה" (Wicked Bible). ובתקופה מאוחרת יותר, בהדפסות המוקדמות של אל תיגע בזמיר היו אי התאמות טקסטואליות קטנות שזוהו ותוקנו רק עשרות שנים אחר כך. הדוגמאות האלה, שמשתרעות על פני מאות שנים ועל כל רמה של הקפדה עריכתית, מראות שהגהה אינה כפילות של העריכה הלשונית, אלא רשת ביטחון אחרונה וחיונית שתופסת את מה שכל שלב קודם פספס.
הגהה עצמית ידועה כלא אמינה, כי המוח מתקן אוטומטית טקסט מוכר וממלא את מה שהוא מצפה לראות במקום לקלוט את מה שבאמת כתוב בדף. מגיהים מקצועיים משתמשים בשורה של טכניקות כדי להתמודד עם הנטייה הזאת: קריאת הטקסט מהסוף להתחלה, משפט אחר משפט (מה ששובר את רצף הסיפור ומאלץ להתמקד במילים בודדות), קריאה בקול (מה שמאלץ את העין לעקוב אחרי כל מילה והופך מילים חסרות או כפולות לשמיעות), שינוי הגופן והגודל של הטקסט (מה שמשבש את ההיכרות החזותית), הדפסת כתב היד במקום קריאה במסך (מה שמפעיל אופן חשיבה אחר), וכיסוי הטקסט בסרגל וחשיפת שורה אחת בכל פעם. לסופרים בהוצאה עצמית שאין להם אפשרות לממן מגיה מקצועי, שעולה בשוק האמריקאי בדרך כלל $500 עד $1,500 לכתב יד באורך מלא, האסטרטגיה היעילה ביותר היא לתת לכתב היד לנוח לפחות שבועיים עד ארבעה שבועות בין העריכה האחרונה להגהה. מרחק בזמן הוא התחליף הקרוב ביותר שיש לנקודת המבט הרעננה שמגיה מקצועי מביא, ושילוב של מרחק עם לפחות שתיים מהטכניקות שלמעלה יתפוס את רוב הטעויות השטחיות שאחרת היו מגיעות לקוראים.