רשימת תיוג לפני הכתיבה: מה לסגור לפני הפרק הראשון

דמות ראשית, מטרה, מכשול. אם אי אפשר לדחוס את הספר למשפט אחד, ייתכן שהרעיון הוא עדיין מצב רוח או מקום ולא סיפור. זה בסדר בשלב הזה, אבל כדאי להכיר את ההבדל לפני שכותבים מאתיים עמודים סביב תחושה.

לא "מה קורה" אלא "האם היא". האם היא תסלח לו. האם הוא ימצא את הספינה בזמן. רעיון מרכזי בלי שאלה חיה נוטה לייצר כתב יד שמשוטט, כי אין שום דבר שהקורא, או אתם, ימשיכו לשאול.

לא את השורה האחרונה. רק את התוצאה: האם היא מקבלת את מה שהיא רוצה, ובאיזה מחיר. סטיבן קינג ידוע בחשדנות שלו כלפי מתווים, ובכל זאת, לפי עדותו, הוא יודע בערך לאן ספר הולך לפני שהוא מתחייב אליו. לדעת את היעד ולדעת כל פנייה בדרך הם דברים שונים, ועכשיו צריך רק את הראשון.

רשמו אותם במקום שבאמת תבדקו. התקיעה שלי בת ששת השבועות קרתה כי סמכתי על הזיכרון במקום על מסמך. דף דמות של שורה אחת עולה עשר דקות ומונע מכם לשנות למישהו את השם באמצע הספר.

מה שהדמות הראשית רוצה הוא מנוע העלילה. מה שהיא צריכה הוא המנוע הרגשי. א.מ. פורסטר טען ב-Aspects of the Novel ("היבטים של הרומן") שקוראים זוכרים דמויות שמפתיעות אותם ובכל זאת נשארות אמינות, ודמות שהרצון והצורך שלה מושכים לכיוונים מנוגדים היא בדרך כלל המקור של ההפתעה הזאת.

משהו בעבר שמסביר את צורת הפחד שלה. אין צורך להסביר אותו לקורא בעמוד הראשון, ואולי אף פעם לא במפורש. צריך לדעת אותו כדי שלכל בחירה של הדמות הראשית תהיה סיבה מתחת לפני השטח.

עיר אמיתית או מומצאת, עשור אמיתי או לוח שנה מומצא: שתי הדרכים בסדר, אבל "מתישהו, איפשהו" נוטה לייצר פרוזה שאין לה במה להיאחז. ספציפיות לא עולה כלום והיא משנה כל מה שבא אחריה.

קסם, טכנולוגיה, מערכת משפט, היררכיה בתאגיד: על כל דבר שהסיפור שלכם נשען עליו, דעו כמה עולה להשתמש בו ומה הוא לא יכול לעשות. ברנדון סנדרסון בנה קריירה על העיקרון הזה בדיוק, וזה מצליח כי מגבלות מייצרות עלילה, בעוד שכוח בלתי מוגבל מייצר רק נוחות.

האירוע המחולל, נקודת האמצע, המשבר, השיא. משפט לכל אחת מספיק. אתם לא כותבים כאן מתווה. אתם בונים כמה עמודי תווך ללכת לעברם.

גוף ראשון או שלישי, עבר או הווה: הבחירה עצמה חשובה פחות מהעובדה שעשיתם אותה במודע, במקום להיסחף למה שהרגיש הכי קל בעמוד הראשון ולהתחרט על כך בעמוד התשעים.

כל פרויקט מייצר רעיונות תועים, סצנות שנמחקו ותחקיר שאתם עוד לא מוכנים אליו. החליטו עכשיו לאן כל אלה הולכים, כדי שלא יעמיסו על הטיוטה, או גרוע מזה, ייעלמו. תיקייה ייעודית לשאריות ולפתקים היא ההרגל המועיל ביותר שאימצתי אחרי אותה תקיעה של שישה שבועות.

חמש מאות מילים ביום, לא שלושת אלפים, אם שלושת אלפים לא מתאימים לחיים שלכם. האדריכל פרנק גרי סיפר שהוא מתחיל לבנות בלי תוכנית גמורה, וסומך על התהליך שיחשוף את השאר, אבל גם הוא מתחייב ללוח זמנים לפני שהקורה הראשונה עולה. התחייבו ללוח הזמנים שלכם.

מקום אחד וברור, שמסונכרן או מגובה אוטומטית. איבוד פרק בגלל מחשב נייד שקרס הוא בעיה פתירה, שיותר מדי כותבים פותרים בדרך הקשה, בדיוק פעם אחת.