Plotiar מול Scrivener: השוואה כנה אחרי שלושה חודשים בשניהם

הרומן שנשלף אצלי שוב ושוב לניסויים האלה הוא מותחן ספרותי בן 95,000 מילים שכתבתי בטיוטה ראשונה ב-2024, עברתי עליו בשני סבבי שכתוב, ואז הנחתי בצד בשקט כשעלילת המשנה של המערכה השנייה קרסה תחת משקלה. שמונים ושלושה קבצי פרקים. שישה עשר פתקי דמויות. תיקיית מחקר שלא פתחתי ארבעה עשר חודשים. זה סוג הפרויקט שמרגיש כבד מכדי להזיז, כי כל הזזה מרגישה כמו עוד הזדמנות לאבד משהו.

בסוף ינואר ייבאתי אותו ל-Scrivener ול-Plotiar באותו אחר צהריים. שלושה חודשים אחר כך כתבתי בערך 18,000 מילים חדשות בשני העותקים ועשיתי שכתוב מבני מלא בכל אחד מהם. זה הפוסט על מה שלמדתי - כולל החלקים שבהם Scrivener ניצח בהשוואה בגדול, החלקים שבהם Plotiar עקף בפער שלא ציפיתי לו, והחלקים שבהם טעיתי לגבי שני הכלים.

הגרסה הקצרה היא שאף סופר מקצועי לא צריך להחליף תוכנת כתיבה באמצע פרויקט. הגרסה הארוכה שימושית יותר, כי אם אתם קוראים את זה, כנראה שאתם כבר נסחפים, והשאלה היא כבר לא אם אלא מתי.

המערך: כתב יד אחד, שני כלים, שלושה חודשים

Scrivener הוא התשובה המובנת מאליה לשאלה "במה סופרים צריכים לכתוב" כבר כל כך הרבה זמן, שהשאלה כמעט מרגישה רטורית. Literature and Latte הוציאה את הגרסה הראשונה ב-2007. עד שהילרי מנטל סיימה את טרילוגיית קרומוול וג׳ורג׳ ר.ר. מרטין לא סיים, בפומביות רבה, את ספר וסטרוס הבא, Scrivener הפך לדבר הקרוב ביותר לכלי סטנדרטי שהיה לעולם הכתיבה, כמו ש-Final Cut Pro היה סטנדרט לעורכי וידאו לפני ש-Premiere בלע את השוק הזה. במובנים רבים הוא עדיין תוכנה מצוינת. הוא גם אפליקציית מחשב שולחני מ-2007 שמקבלת טלאים כבר כמעט שני עשורים, ואפשר להרגיש את משקל העשורים האלה ברגע שפותחים אותו.

קניתי רישיון חדש של Scrivener 3 בשביל ההשוואה הזאת. ארבעים ותשעה דולר ב-macOS, ועוד ארבעים ותשעה ל-Windows אילו רציתי שוויון במחשב השני שלי, ולא טרחתי בשביל הניסוי. ייצאתי את הרומן מ-Google Docs כמסמך Word אחד והרצתי את פונקציית Import and Split של Scrivener עם ביטוי רגולרי שפיצל את הקובץ בכותרות "Chapter". היא יצרה שמונים ושלושה מסמכים, עם שמות מושלמים, בתוך Binder שהתממש בערך בארבעים דקות, כולל הזמן שביליתי בהתעסקות. זה הישג אמיתי. בפעם הראשונה שרואים את Scrivener פורס בנקיון כתב יד ארוך לפרקים, מבינים למה כותבים אוהבים אותו.

את המקבילה ב-Plotiar עשיתי בהעלאת אותו מסמך Word. הפיצול היה אוטומטי והמסמכים נחתו בסרגל הצד בתוך כשש דקות, כולל הזמן ששיניתי שמות של כמה קבצים. המבנים לא היו זהים בסוף הייבוא, אבל הם היו קרובים. ההבדל היה ש-Scrivener דרש ממני לדעת מה זה ביטוי רגולרי, ו-Plotiar לא. זה לא קרב הוגן כשלעצמו, כי משתמשי Scrivener מנוסים לא היו קוראים לביטוי רגולרי חיכוך. זה חיכוך לכל השאר.

ואז ניסיתי לעשות משהו ש-Scrivener לא יכול לעשות בכלל: פתחתי את אותו פרויקט בטלפון, ברכבת, למחרת בבוקר. ל-Scrivener יש אפליקציית iOS, אבל מודל הסנכרון מבוסס Dropbox ואיטי, והפרויקט מהמחשב השולחני לא הופיע כי לא הגדרתי את הסנכרון בחצות כשהתחלתי. Plotiar פתח את הפרויקט בלשונית דפדפן בטלפון, וכבר קראתי את פרק שש עשרה כשהרכבת הגיעה לתחנה השנייה.

זה היה היום שבו הבנתי שזו תהיה השוואה אמיתית ולא מסקנה ידועה מראש לאף כיוון.

מה Scrivener עדיין עושה טוב יותר מכולם

אני רוצה לנהוג בכנות בחלק הזה, כי רוב הפוסטים על "חלופות ל-Scrivener" מרפרפים עליו. Scrivener עדיין מנצח בחמישה דברים מוחשיים, וארבעה מהם חשובים.

ה-Compile הוא תכונת הדגל. מערכת ה-Compile של Scrivener, שהופכת את ה-Binder למסמך גמור, היא כלי הייצוא הגמיש ביותר שהשתמשתי בו אי פעם. אפשר לבנות פרופיל Compile שמסיר כותרות פרקים, מוסיף עמוד שער מותאם, יוצר תוכן עניינים, משבץ עמודי פתיחה, מעצב דיאלוג בסגנון הזחה מסוים, ומייצא לתריסר פורמטים. ראיתי כותבת בהוצאה עצמית בשם ג׳ואנה פן מעבירה סדנה ב-2023, שבה עשתה Compile לאותו כתב יד של Scrivener ל-PDF מוכן לדפוס, ל-EPUB ולקובץ הגשה של Word בפורמט כתב יד, בתוך כתשעים שניות. אין כלי כתיבה אחר שעושה את זה באותה נאמנות, והייצוא של Plotiar, אף שהשתפר באופן מורגש בחודש האחרון, עוד לא שם.

הרזולוציה של לוח השעם. תצוגת לוח השעם של Scrivener - פריסת הכרטיסיות שבה כל סצנה הופכת לכרטיסייה - מלוטשת יותר מזו של כל אחד אחר. היא מלוטשת כבר תשע עשרה שנה. אפשר לערוך תקציר על הכרטיסייה, לראות מטא-נתונים במבט אחד, לסמן בצבעים לפי סטטוס ולסדר מחדש בגרירה. Plotiar השיק לאחרונה לוח שעם, והוא טוב. אבל הוא עוד לא ברמה של תשע עשרה שנות ליטוש.

שקט נפשי של עבודה לא מקוונת. Scrivener לא צריך חיבור. הקובץ חי במחשב שלכם. אם האינטרנט נופל, אם ל-Cloudflare יש אחר צהריים רע, אם אתם כותבים בטיסה בלי Wi-Fi, הפרויקט נמצא ממש שם. Plotiar שומר את העבודה שלכם במטמון ב-IndexedDB ועורך הקנבס ממשיך לכתוב מקומית, אבל החוויה היא קודם כל דפדפן, והאמון נופל אחרת. אצל חלק מהכותבים זו סיבה לפסול כלי. יש לי שני חברים סופרים שמסרבים לשקול כלי שדורש שרת, והנימוק שלהם טוב. הם איבדו עבודה בגלל השבתות.

כלים לכותבים מכותבים. את Scrivener בנה קית׳ בלאונט, כותב, בזמנו הפנוי, כי הוא רצה את הכלי שלא היה קיים. סיפור המקור הזה עדיין ניכר בתוכנה. דברים כמו מערכת תמונות המצב, יעדי הפרויקט, התיוג במילות מפתח, ההפניות בין מסמכים - יש להם מרקם של תכונות שנולדו ממישהו שפתר את הבעיה של עצמו. את Plotiar בונים אנשים שכותבים, אבל לכלי שמלוטש בידי כותב-מפתח יחיד במשך שני עשורים יש טביעת אצבע מיוחדת שקשה לשחזר.

מערכת התוספים והמתכונים. חפשו "Scrivener template" ותמצאו עשרות הורדות חינמיות - תבניות לתסריט, לרומנטיקה, לכתיבה אקדמית, טבלת הביטים של Save the Cat טעונה מראש בפרויקט Scrivener, שיטת פתית השלג כמבנה Binder. יש מדריכים בבלוגים שחוזרים עד 2009. יש פורום קהילה שעונה על שאלות נידחות. זה החפיר של מי שהגיע ראשון. Plotiar קיים פחות משנתיים, ומערכת מקבילה עוד לא קיימת.

אם אתם צריכים אחד מחמשת הדברים האלה, Scrivener הוא הכלי הנכון, ואל תתנו לי או לאף אחד אחר לשכנע אתכם אחרת. ה-Compile במיוחד - אם אתם בהוצאה עצמית ומטפלים בעימוד בעצמכם - הוא באמת בלתי ניתן להחלפה, ופרויקט שתלוי בו לא היה עובר אצלי מ-Scrivener.

איפה Scrivener הזדקן, וזה ניכר

ועם זאת, צריך לדבר על החלקים ב-Scrivener שמרגישים כמו 2008.

הדבר הראשון ששמים לב אליו ב-2026 הוא הממשק עצמו. סט הסמלים שייך לעידן אחר של macOS, סרגלי הכלים צפופים כמו שתוכנות מלפני האייפון היו צפופות, וחלונית ה-Inspector מרגישה כמו לוח מכשירים של מטוס. שום דבר מזה אינו סיבה לפסול אותו. הוא פשוט גלוי, כמו שמטבח עם לינוליאום מ-1992 גלוי, וברגע שרואים את זה אי אפשר להפסיק לראות. המתחרים החדשים יותר - Plotiar, Highland 2, Arc Studio לתסריטים, Atticus למוציאים לאור עצמאיים - נראים ומרגישים כמו תוכנה שיצאה בעשור הזה.

סיפור המובייל גרוע. אפליקציית ה-iOS של Scrivener סבירה לאפליקציית iOS מ-2016, וזה בעצם מה שהיא עדיין. אין אפליקציית Android. אין לקוח ווב. אם אתם כותבים בטאבלט, בטלפון, ב-Chromebook או במחשב נייד שאול, אי אפשר לעבוד בשום מכשיר שאינו זה שעליו מותקן Scrivener, ומודל הסנכרון של Dropbox עדיין מייצר מדי פעם קובצי התנגשות שצריך לפתור ידנית. באפריל 2026 זה כבר לא נורמלי. רוב אפליקציות הכתיבה האחרות מניחות שכותבים בכמה מכשירים. Scrivener עדיין מניח שולחן.

עבודה משותפת לא קיימת. Scrivener תוכנן לכותבים שיושבים לבד בחדר. אין מנגנון שמאפשר לשני כותבים לערוך את אותו פרויקט בו זמנית. אין תהליך של תגובה וסימון כטופל לשותפי ביקורת. אין היסטוריית גרסאות מעבר למערכת תמונות המצב של Scrivener, שהיא מקומית בלבד. אם אתם כותבים עם כותב שותף, עובדים עם עורכת באותו מסמך, או רק רוצים שותף למשוב שיכול להשאיר הערות בתוך הטקסט, אתם עושים את זה דרך מייל ומסמכי Word, כמו ב-2003. העבודה המשותפת בזמן אמת של Plotiar, שמבוססת על Yjs - אותה טכנולוגיה שמאחורי Linear ו-Notion החדשה - משנה את מה שעבודה עם אדם נוסף על כתב יד יכולה להיות. (הרצתי גם את ההשוואה הכנה המקבילה מול Notion עצמה, בשביל הכותבים שמושיטים יד לכלי מסד נתונים ולא לאפליקציית מחשב שולחני.)

התמחור הוא לכל פלטפורמה בנפרד, והחשבון נעשה מוזר. ארבעים ותשעה דולר ב-macOS. ארבעים ותשעה ב-Windows. עשרים וארבעה ב-iOS. אם רוצים את שלושתם, משלמים יותר ממאה ועשרים דולר על מה שהוא, מבחינה רעיונית, תוכנה אחת, והעדכונים בין גרסאות ראשיות בתשלום. Scrivener 3 היה שדרוג בתשלום מ-Scrivener 2. העלות לכל החיים טיפסה בהתמדה. מסלול Plus של Plotiar עולה $5 לחודש או $50 לשנה, אותו מחיר בכל מכשיר, ומסלול Pro עם תכונות ה-AI עולה $12 לחודש או $120 לשנה.

עקומת הלמידה אמיתית, והיא תלולה. Scrivener היא תוכנת הכתיבה היחידה שהשתמשתי בה שבה ההמלצה למתחילים היא לקנות קורס Udemy נפרד לפני שפותחים את האפליקציה. "Learn Scrivener Fast" של ג׳וזף מייקל קיים מסיבה. החיכוך הוא הגבוה ביותר בהתחלה, כשגם המוטיבציה היא הנמוכה ביותר - כשכותבים חדשים צריכים לכתוב, ובמקום זה מנסים להבין מה זה "compile pre-set" ולמה הנטוי שלהם לא שורד את הייצוא. לדעתי זה חלק מהסיבה שכל כך הרבה כותבים קונים את Scrivener, נאבקים שבוע, ואז נסחפים בשקט חזרה ל-Google Docs. הכלי שאמור לעזור להם עומד להם בדרך.

שום דבר מזה אינו קטלני. Scrivener, עם כמה שבועות של השקעה, הופך לכלי מהיר. הנקודה היא רק שהמחיר אמיתי, ולהעמיד פנים שאינו - זה חוסר כנות.

מה Plotiar עושה נכון ש-Scrivener לא יכול

שלושה דברים, באופן מוחשי.

התכנון החזותי חי באותה סביבת עבודה עם הפרוזה. ל-Scrivener יש לוח שעם, שמצוין לסוג אחד מסוים של תכנון. ל-Plotiar יש לוח שעם, ועוד תרשים זרימה לתכנון סיבה ותוצאה, ועוד טבלת עלילה למעקב אחרי עלילות משנה לאורך פרקים, ועוד לוח רעיונות חופשי לשלב המבולגן, ועוד אילנות יוחסין, מפות ומסד ידע של לור. כולם סוגי תוכן נפרדים באותו פרויקט, מאורגנים בתוך תבנית סביבת העבודה של שלוש התיקיות שתיארתי באיך סופרים מקצועיים מארגנים פרויקט בפועל. בשבוע שעבר איתרתי בעיית היגיון עלילתי בפרק עשרים ושלושה כשפתחתי את הפרק בחלונית אחת ואת תרשים הזרימה של העלילה בחלונית השנייה, וראיתי איפה השרשרת הסיבתית נקרעת. את זה אי אפשר היה לעשות ב-Scrivener. המקבילה הקרובה ביותר הייתה להדפיס את כתב היד ולפרוס אותו על שולחן המטבח, וזה, כנראה, מה שדונה טארט עושה בשכתובים בקנה המידה של החוחית, וזו שיטה טובה, אבל זה לא כמו כלי חזותי שנמצא במרחק לחיצה.

מודל הדפדפן קודם הוא ההחלטה הנכונה ב-2026. העבודה שלי מתחלקת בין שלוש מכונות: מחשב שולחני בבית, מחשב נייד ברכבות ו-iPad בבתי קפה. Plotiar פותח את אותו פרויקט בשלושתם בלי טקס סנכרון. אין קובץ התנגשות של Dropbox. אין עצירה של "האם זו הגרסה האחרונה". הרומן פשוט מופיע, כמו ש-Google Doc מופיע, והמחיר של מעבר בין מכשירים יורד לאפס. זה נשמע קטן. אחרי שלושה חודשים זה הצטבר ליותר כתיבה, כי חיכוך המעבר בין הקשרים הוא מה שבולט לי עכשיו, ומה שלא שמתי לב אליו כשהיה עליי לזכור במודע לסגור את Scrivener לפני שפותחים אותו במקום אחר.

עבודה משותפת בזמן אמת משנה עם מי אפשר לעבוד. יש לי שותפה לכתיבה, ואנחנו מחליפים פרקים. ב-Scrivener זה אומר לייצא מסמך Word, לשלוח אותו במייל, לחכות שהיא תשלח הערות בחזרה, לייבא אותן, ליישב. ב-Plotiar היא פותחת את אותו פרק, משאירה תגובות בתוך הטקסט, מציעה עריכה שאפשר לאשר או לדחות, והסמן שלה גלוי לי בעמוד כשהיא קוראת. זה לא מותרות. זה סוג אחר של יחסי עבודה. קריאת בטא של טיוטה של חבר נהגה להיות Google Doc עם מאתיים תגובות שבהדרגה הפך לבלתי שמיש. עכשיו אנחנו כותבים באותה סביבת עבודה, והתגובות חיות ליד השורות שהן עוסקות בהן ונסגרות בנקיון.

הלור הוא התכונה שלא ציפיתי להשתמש בה ועכשיו הוא בשימוש אצלי כל הזמן. בונים ערכים לדמויות, מקומות, חפצים ומושגים, והעורך קורא אותם תוך כדי כתיבה. כשמזכירים דמות בשמה, חלונית הצד מציגה את הערך שלה. כשמחליטים לשנות שם לדמות בפרק ארבעים, אפשר לבצע החלפה בכל הפרויקט שמכירה גם כינויים. כשאתם עמוק בפרק שישים ומנסים להיזכר באיזה צבע אמרתם שהנהר היה בפרק שמונה, יש לכם תשובה של עשר שניות במקום גלילה של רבע שעה. זה סוג התכונה שניסיתי לבנות ידנית במשך שנים בתוך Scrivener, בעזרת מערכת מילות המפתח וקובץ טקסט נפרד של "עובדות", וזה אף פעם לא ממש עבד. העובדה שהיא בנויה לתוך הכלי שינתה את דרך השכתוב שלי.

מה Plotiar עוד לא עושה (שלושה דברים כנים)

אמרתי שזה יהיה קרב הוגן. הנה החלק שבו Plotiar לא צריך להעמיד פנים.

ה-Compile עוד לא בשוויון. Plotiar מייצא ל-PDF, ל-EPUB ול-Word, ועדכון סגנונות המסמך האחרון עם חמש עשרה תבניות עיצוב מוכנות הוא התקדמות אמיתית - ה-PDF שיוצא מתבנית בפורמט כתב יד נראה נכון, כולל כותרות רצות ופתיחות פרקים. אבל הוא לא משתווה לגמישות ה-Compile של Scrivener עבור כותבים בהוצאה עצמית שצריכים שליטה מדויקת בעמודי הפתיחה, בעמודי האמצע ובנספחים. אם אתם מעמדים כריכה רכה ל-IngramSpark ויש לכם דרישות מסוימות לגבי שורות יתומות ואלמנות ועיצוב עמודי פרק, ה-Compile של Scrivener ייתן לכם שליטה שהייצוא של Plotiar כרגע לא נותן.

הוא לא מבוסס קודם כל על עבודה לא מקוונת. ל-Plotiar יש עכשיו אפליקציית מחשב ל-Mac, ל-Windows ול-Linux, כך שאפשר לפתוח אותו כמו כל תוכנה אחרת במקום בלשונית דפדפן. אבל בפנים זו אותה אפליקציה מבוססת ענן. אם החיבור נופל, הפרק הפתוח ממשיך לעבוד ומסתנכרן כשחוזרים לרשת, ואילו עבודה משותפת ו-AI צריכים חיבור. כמה כותבים שדיברתי איתם רוצים קובץ בכונן שלהם ששום שרת לא נוגע בו לעולם. אם זה אתם, Plotiar לא ירגיש נכון, וכדאי לדעת את זה לפני שמשקיעים.

מערכת הקהילה צעירה. Plotiar מגיע עם תבניות מובנות, כולל פרויקטים מלאים של רומן ותסריט ו"טבלת עלילה: 15 ביטים" בהשראת Save the Cat, כך שכמעט אף פעם לא מתחילים מדף ריק. מה שעוד אין לו הוא שני העשורים של תבניות שבנתה הקהילה ותשובות בפורום לכל תהליך עבודה נישתי שיש ל-Scrivener. אם אתם רוצים מבנה שמוגדר בדיוק כמו שקורס או תחרות מסוימים ממליצים, לקהילה של Scrivener כנראה כבר יש אותו. זה יסתדר עם הזמן ככל שהקהילה תגדל. כרגע זה פער אמיתי.

אם אחד משלושת אלה הוא תנאי הכרחי בשבילכם, Scrivener הוא התשובה הנכונה. גם לאמא שלי ההמלצה הייתה Scrivener, אילו הייתה מוציאה השנה לאור בעצמה כריכה רכה מעומדת. (אמא שלי לא כותבת רומנים, אבל הבנתם את הנקודה.)

מי צריך לבחור ב-Scrivener ומי ב-Plotiar

אין לשאלה הזאת תשובה אחת. יש לה שתי תשובות, לפי פרופיל הכותבים.

בחרו ב-Scrivener אם: אתם בהוצאה עצמית וצריכים שליטה מלאה ב-Compile ובעימוד. אתם כותבים בסביבת עבודה אחת ולעיתים רחוקות עוברים בין מכשירים. כבר השקעתם בלימוד Scrivener ואתם פרודוקטיביים בו. אתם עובדים על פרויקט ארוך אחד שבו עלות הלמידה של הכלי מתפרסת. אתם כותבים לבד ולא צריכים עבודה משותפת בזמן אמת. נוח לכם עם האסתטיקה של אפליקציית מחשב שולחני ועם התבנית של Inspector ו-Binder. אתם אוהבים שהקובץ חי בכונן הקשיח שלכם ואינו באחריות של מישהו אחר.

בחרו ב-Plotiar אם: אתם כותבים בכמה מכשירים באופן קבוע. אתם עובדים עם כותב שותף, עורכת, קורא בטא או שותף ביקורת שגם הוא כותב. אתם חושבים באופן חזותי ורוצים כלי תכנון לצד הפרוזה - תרשימי זרימה לעלילה, לוחות שעם לסצנות, אילנות יוחסין לדמויות, מפות למקומות. אתם מתחילים פרויקט חדש ורוצים כלי שלא דורש קורס נפרד כדי ללמוד אותו. אתם צריכים מאגר ידע של בניית עולם שהעורך קורא. אתם רוצים ניתוח מבוסס AI של הטיוטה שמתמודד עם מעבר באורך כתב יד במקום להיחנק. אתם כותבים בשפה שאינה אנגלית וצריכים לוקליזציה אמיתית, לא ממשק מתורגם למחצה. אתם עדיין מבררים איך לתכנן עלילה ורוצים סביבת עבודה שבנויה סביב שיטות תכנון העלילה המרכזיות ולא כזו שמניחה שכבר יש לכם שיטה.

אצל חלק מהכותבים התשובה היא "שניהם". Scrivener לכתב היד שמעומד לכריכה רכה בסתיו הזה, Plotiar לרומן החדש שייכתב בשלושה מכשירים ויעבור ביקורת של שותפה לכתיבה שגרה במדינה אחרת. אין שום פסול בשימוש בשניהם. אני אישית הפסקתי, אבל יש בי גם עקשנות.

אם אתם עומדים לעבור: תוכנית מעבר בעמוד אחד

המעבר עצמו הוא החלק הקל. החלק הקשה הוא להודות שאתם עושים אותו. אם החלטתם, הנה הגרסה הנקייה ביותר.

ראשית, עשו Compile לפרויקט ה-Scrivener שלכם למסמך Word. אל תנסו לייבא את תיקיית ה-.scriv ישירות - אף ש-Plotiar מייבא עכשיו קובצי .scriv, היה לי מזל טוב יותר עם ייצוא Word נקי. בחרו תבנית Compile שמפיקה "פורמט כתב יד" עם מעברי פרקים. ייצאו.

שנית, ב-Plotiar, צרו פרויקט חדש, פתחו את חלון הייבוא וגררו לתוכו את קובץ ה-Word. זיהוי מעברי הפרקים קולט את רוב התבניות של "Chapter" אוטומטית. בדקו במדגם את סרגל הצד שנוצר. שנו שם לכל מה שנחת לא נכון.

שלישית, העתיקו את פתקי הדמויות מ-Scrivener ללור של Plotiar, ערך אחד לכל דמות. זה הרגע לנקות אותם - אצלי הצטברו ברובם שלוש שנים של שאריות שכבר לא נזקקתי להן. הלור תומך גם בכינויים, שמערכת מילות המפתח של Scrivener אף פעם לא ממש טיפלה בהם, כך שאם לדמות שלכם יש כינוי חיבה או תואר, הוסיפו אותו ככינוי והעורך יזהה את שתי הצורות.

רביעית, הקימו את כלי התכנון שאתם באמת משתמשים בהם. אל תייבאו מכנית כל חפץ מ-Scrivener. אם השתמשתם בלוח השעם, בנו לוח שעם. אם השתמשתם במילות מפתח למעקב אחרי עלילות משנה, בנו טבלת עלילה. אם אף פעם לא השתמשתם בשדה התקציר, אל תטרחו למלא אותו עכשיו. המעבר הוא גם טריאז׳.

חמישית, השאירו את קובץ ה-Scrivener בכונן הקשיח. אל תמחקו אותו. ייתכן שתחזרו אליו בשביל Compile כשתסיימו את כתב היד, ולשמור אותו לא עולה כלום. קורמק מקארתי כתב עשרה רומנים על אותה מכונת כתיבה, Olivetti Lettera 32, וסירב בתוקף לשדרג. הלקח הוא לא שכולנו צריכים להשתמש במכונות כתיבה. הלקח הוא שהכלי חשוב רק עד שהעבודה חשובה יותר.

הקריאה המסכמת, אחרי שלושה חודשים

אחרי שלושה חודשים, הרומן שלי חי ב-Plotiar. העותק ב-Scrivener נמצא בשולחן העבודה שלי, ונפתח מדי פעם כשאני רוצה להיזכר למה עזבתי. בשבוע שעבר פתחתי את ה-Binder והסתכלתי על תצוגת לוח השעם, עם תשע עשרה שנות הליטוש שלה, והרגשתי צביטה קטנה של נוסטלגיה לכלי שלימד אותי איך לחשוב על פרויקט ארוך. ואז סגרתי אותו, פתחתי את הדפדפן, המשכתי מהמקום שבו עצרתי בפרק ארבעים ושניים, והכתיבה נעשתה קלה יותר, כמו שהחלפת עט נוקשה בעט נובע הופכת את הכתיבה לקלה יותר בלי להפוך אותה לטובה יותר. הספר הוא הספר. הכלי זז מתחתיו.

אם אתם יושבים על הגדר, ההמלצה שלי היא לנסות את המסלול החינמי של Plotiar על פרק, במקביל, למשך שבוע. לא על הרומן שאסור לכם לשבור. על סיפור קצר, על פרק שאתם משכתבים, על בעיית עלילה שנתקעתם בה. בדקו אם כלי התכנון החזותיים עוזרים לכם לראות משהו. בדקו אם העניין של המעבר בין מכשירים חשוב לכם כמו שהיה חשוב לי. בדקו אם כתיבה בדפדפן היא משהו שהמוח המסוים שלכם יכול להחזיק לאורך זמן. אם כן, יש לכם תשובה. אם לא, Scrivener עדיין ממש שם, והקורס של ג׳וזף מייקל במבצע, כנראה, השבוע.

הכלי הנכון הוא זה שחוזרים אליו. אצלי, אחרי שלושה חודשים, זה כבר לא Scrivener. אין לי שום חיפזון לשכנע אחרים באותו דבר. אבל כבר אין לי גם העמדת פנים שהשאלה הוכרעה לטובת Scrivener, וזה כשלעצמו מרגיש כמו חדשות.

אם אתם רוצים סקירה רחבה יותר לפני שמחליטים - איפה שני הכלים האלה עומדים ביחס ל-Atticus, ל-Dabble, ל-Ulysses, ל-Manuskript ולשאר - הסקירה של שמונה החלופות הטובות ביותר ל-Scrivener שנבדקו על אותו כתב יד נכנסת לכל אחת מהן בפירוט.

נסו את Plotiar בחינם בשביל הדברים ש-Scrivener לא יכול לעשות: עבודה משותפת בזמן אמת, כתיבה בין מכשירים, משטחי תכנון חזותיים ומאגר ידע של לור שהעורך קורא תוך כדי כתיבה. שמרו את Scrivener לדברים שבהם הוא עדיין מנצח. השניים מסתדרים יחד.