שם עט (פסבדונים)

שם עט (Pen Name), שנקרא גם פסבדונים (Nom de Plume) או, בייחוד ברשת, כינוי סופר, הוא שם שסופרים משתמשים בו לפרסום במקום השם החוקי שלהם. הסיבות לאמץ שם עט מגוונות ולגיטימיות לגמרי: סופרים עשויים לרצות להגן על הפרטיות או על הביטחון שלהם; הם עשויים לכתוב בכמה ז׳אנרים ולהזדקק למותגים נפרדים, כדי שקוראי המותחנים שלהם לא ירימו את ספרי הילדים שלהם בציפייה למותחן נוסף; השם החוקי שלהם עשוי להיות קשה לאיות או כבר שייך לאדם מפורסם יותר; הם עשויים לעבוד במקצוע שמגביל עבודה צדדית; או שפשוט קל להם יותר לחיות את הממד הציבורי של הכתיבה ממרחק מסוים. שם עט כשלעצמו לא משנה את הבעלות על זכויות היוצרים, את חובות המס או את האחריות המשפטית (האדם שכתב את היצירה נשאר המחבר שלה), אבל הוא כן משנה את האופן שבו היצירה פוגשת את העולם.

ההיסטוריה של שמות העט היא ההיסטוריה של הלחצים והאפשרויות של כתיבה ציבורית. האחיות ברונטה, שרלוט, אמילי ואן, פרסמו לראשונה בשמות קרר, אליס ואקטון בל, כי העולם הספרותי של המאה התשע עשרה העדיף סופרים גברים. ג׳ורג׳ אליוט הייתה מרי אן אוונס מאותה סיבה. מארק טוויין היה סמואל קלמנס; לואיס קרול היה צ׳רלס דודג׳סון; ג׳ורג׳ אורוול היה אריק בלייר; פבלו נרודה היה נפתלי רייס. ובעברית: ש״י עגנון נולד בשם שמואל יוסף צ׳צ׳קס, והמשוררת רחל היא רחל בלובשטיין. במאות העשרים והעשרים ואחת שמות עט שירתו מטרות חדשות: סטיבן קינג כתב בשם ריצ׳רד בכמן כדי לפרסם בתדירות גבוהה יותר ממה שהחוזה שלו התיר; נורה רוברטס כותבת מתח רומנטי בשם ג׳.ד. רוב; ג׳ואן רולינג כותבת ספרות פשע למבוגרים בשם רוברט גלבריית; אלנה פרנטה והאמנים שכותבים בשם כרמן מולה השתמשו בשמות בדויים כדי להפריד את הפרטיות שלהם לגמרי מהדמות הציבורית. בהוצאה לאור הז׳אנרית, שם עט לכל ז׳אנר הוא היום נוהג מקובל אצל כותבים פוריים שלא רוצים שהמותג שלהם יתבלבל.

מי ששוקלים שם עט צריכים להחליט קודם כול איזו רמת הפרדה הם באמת צריכים. שמות עט "פתוחים" (שבהם הציבור יודע מה השם האמיתי, והפסבדונים משמש למיתוג) דורשים פחות ניהול משמות "סגורים" (שבהם הקשר לא נחשף). כדאי לבחור שם שאפשר לאיית, לבטא ולחפש: להימנע משמות שסופרים אחרים כבר משתמשים בהם, משמות עם אסוציאציות חזקות שאינן קשורות ומשמות שקוברים אתכם בעמוד השביעי של תוצאות החיפוש. כדאי לרשום את שם העט כנדרש: ברוב מערכות המשפט אפשר לפרסם, לחתום על חוזים ולקבל תמלוגים תחת פסבדונים, אבל בדרך כלל צריך להסדיר את העניין באופן רשמי מול ההוצאה, הבנק, רשות המסים וכל פלטפורמה שמשתמשים בה (KDP, IngramSpark, מרשמי ISBN). כדאי לתכנן לטווח הארוך: שמות עט רבים נחשפים בסופו של דבר, בטעות, בבחירת הסופרים עצמם או בעקבות דיווח עיתונאי. כדאי להניח שיום אחד הפסבדונים עשוי להיקשר לשם החוקי, ולהחליט עד כמה זה נוח לכם. ואם משתמשים בשם עט כדי לכתוב מחוץ לתרבות או לזהות שלכם (מעבר לגבולות של מגדר, גזע או לאום), כדאי לבחון את הבחירה הזאת באותה יסודיות שבה בוחנים כל החלטה יצירתית בעלת השלכות, כי שמות עט מדברים בקול משלהם, בנוסף לקול שלכם.