נובלה

הנובלה (Novella) תופסת שטח ביניים בין הסיפור הקצר לרומן, ואורכה נע בדרך כלל בין 17,500 ל-40,000 מילים, אף שהגבולות האלה אינם מדויקים ושנויים לעיתים קרובות במחלוקת. מה שמבדיל את הנובלה מהצורות השכנות לה הוא פחות מספר המילים ויותר השאפתנות וההיקף: יש בה יותר מקום מבסיפור קצר לפתח דמות, לחקור נושא ולבנות מורכבות סיפורית, אבל היא שומרת על דחיסות ועוצמה שההתפשטות של הרומן מקריבה לעיתים קרובות. הנובלה נוטה להתמקד בקו עלילה יחיד, בצוות דמויות מצומצם ובמסגרת זמן מרוכזת, ולכן היא אידיאלית לסיפורים שצריכים יותר מקום ממה שסיפור קצר יכול לתת, אבל היו מתדלדלים בהרחבה לרומן.

כמה מהיצירות המהוללות ביותר בתולדות הספרות הן נובלות. הגלגול של פרנץ קפקא משתמש בצורה הדחוסה שלו כדי להעצים את האימה הקלסטרופובית של השתנותו של גרגור זמזא, סיפור שהיה מאבד את כוחו המחניק אילו הורחב לאורך של רומן. לב המאפליה של ג׳וזף קונרד משיג את העוצמה החלומית שלו דווקא משום שהוא אינו משחרר את הקוראים לרגע מהלחץ הסיפורי המרוכז שלו. הזקן והים של ארנסט המינגוויי מדגים את יכולתה של הנובלה להחזיק מצב דרמטי יחיד (מאבקו של דייג מזדקן בדג מרלין ענק) במיקוד ובחסכנות שרומן שלם היה מדלל. ההתעוררות של קייט שופן וסולה של טוני מוריסון מנצלות שתיהן את ההיקף המרוכז של הנובלה כדי לחקור את התמורה של דמות יחידה בדיוק רגשי הרסני.

כתיבת נובלה דורשת הלך רוח שונה גם מזה של הסיפור הקצר וגם מזה של הרומן. יש מקום לנשום, לפתח סצנות עד הסוף ולתת לדמויות להיחשף בהדרגה, אבל אין מקום לסטיות, לעלילות המשנה ולבניית העולם המורחבת שרומן מכיל. כדאי לבחור סיפור שהצורה הטבעית שלו מתאימה לנובלה: מערכת יחסים בנקודת מפנה, מסע עם יעד מוגדר, משבר שמתרחש לאורך ימים ולא שנים. כדאי לכתוב מתווה בקפידה, כי באורך של נובלה בעיות מבניות מתגלות מהר, ומילוי מיותר ניכר מיד. הנובלה מתגמלת כותבים שמסוגלים לשמור על עוצמה לאורך מרחק ארוך מזה של סיפור קצר, ובו בזמן לשמור על המשמעת להוציא כל מה שאינו משרת את הסיפור המרכזי.