ספרות איכות (Literary Fiction)
סיפורת שמעדיפה עיצוב דמויות, עומק תמטי ומלאכת לשון על פני בידור שמונע בעלילה.
עודכן לאחרונהספרות איכות (Literary Fiction) היא קטגוריה רחבה שמוגדרת פחות לפי מה שהיא מכילה ויותר לפי מה שהיא מעריכה. בעוד שספרות ז׳אנר מבטיחה חוויה מסוימת (הפאזל של הספר הבלשי, האיחוד של הרומן הרומנטי, האדרנלין של המותחן), ספרות האיכות מבטיחה עומק. היא מעמידה בחזית את העולם הפנימי של הדמויות, את מרקם הלשון, את מורכבות הנושא ואת העמימות של החוויה האנושית. העלילות בספרות איכות נוטות להיות מונעות בידי הדמויות ולא בידי האירועים, והפתרונות נוטים להיות בעלי תהודה רגשית יותר מאשר סגורים ומסודרים. המונח משמש לפעמים כהגדרה שיווקית, אבל במיטבו הוא מתאר סיפורת ששואפת להיות קודם כול אמנות ורק אחר כך בידור.
חמדת של טוני מוריסון מדגים את כוחה של ספרות האיכות לשלב נושא קשה מנשוא עם מלאכת לשון יוצאת דופן, ויוצר רומן שמתפקד בעת ובעונה אחת כסיפור רפאים, כחשבון נפש היסטורי וכשיר פרוזה. גלעד של מרילין רובינסון נפרש כמעט כולו בתוך תודעתו של אדם אחד; העלילה שלו מינימלית אבל טווח ההשגה הרגשי והפילוסופי שלו עצום. שארית היום של קאזואו אישיגורו מספר על משרת שמהרהר בחיי השירות שלו, אבל מתחת להנחת היסוד השקטה הזאת מסתתרת חקירה הרסנית של הונאה עצמית, חרטה והמחיר של הדחקה רגשית. הרומנים האלה מתגמלים קריאה חוזרת, כי העושר שלהם פועל בכמה רבדים בבת אחת. בספרות העברית אפשר למנות כאן את תמול שלשום של ש״י עגנון ואת מיכאל שלי של עמוס עוז.
כתיבת ספרות איכות אינה פירושה כתיבת סיפורת בלי עלילה או סיפורת בלתי נגישה. הרומנים הספרותיים הטובים ביותר מרתקים מאוד; הם פשוט שואבים את כוח המשיכה שלהם מההשקעה של הקוראים בדמויות שלמות ומלאות חיים שמנווטות במצבים מורכבים באמת, ולא רק מקליפהנגרים (cliffhangers) או ממוסכמות ז׳אנר. כדי לכתוב ספרות איכות היטב, כדאי לפתח רגישות ללשון ברמת המשפט, לבנות דמויות שהסתירות שלהן מרגישות נאמנות לחיים, ולעמוד בפיתוי לפתור כל מתח בצורה מסודרת. כדאי לקרוא לרוחב המסורת, מהריאליסטים של המאה ה-19 דרך המודרניזם ועד הקולות העכשוויים, ולשים לב איך כל תקופה הגדירה מחדש מה סיפורת יכולה לעשות. ומעל לכול, כדאי לכתוב על מה שבאמת חשוב לכם, כי ספרות איכות בלי אמונה אמיתית במה שנכתב היא רק יומרנית.