תבנית לפיץ׳ של תסריט

פיץ׳ של תסריט הוא המסמך שגורם לכך שיקראו את התסריט שלכם. בקולנוע ובטלוויזיה כמעט אף אחד לא קורא תסריטים שנשלחו בלי היכרות. הפיץ׳, בין אם הוא פיץ׳ בעל פה בחדר, פיץ׳ כתוב שנשלח למנהל אישי או דף אחד שנמסר למנהלת בכירה על כוס קפה, הוא מה שמחליט אם התסריט שלכם יקבל הזדמנות. זו המציאות המבנית של התעשייה, והכותבים שמצליחים בה לומדים את צורת הפיץ׳ בקפידה כמו שהם לומדים את צורת התסריט.

התבנית הזאת מכסה את מסמך הפיץ׳ הכתוב המקובל לפרויקטים של קולנוע וטלוויזיה. היא מתאימה לפיץ׳ של סרט עלילתי, של פרק פיילוט ושל סדרה קצרה. היא מניחה שיש לכם תסריט גמור או כמעט גמור (או, בטלוויזיה, פיילוט גמור ומסמך סדרה מפותח). היא לא תציל קונספט שלא התגבש, אבל היא תחדד כל קונספט שיש לו שלמות מבנית.

עיקרון מסגור אחד. פיץ׳ מוכר בו זמנית את הרעיון, את הכותבים ואת הכדאיות המסחרית של הפרויקט. הפיצ׳ים החזקים ביותר בונים את שלושת הטיעונים בלי שאף אחד מהם ירגיש כמו מכירה. הסוד הוא במבנה.

חלק 1: עמוד השער

הדבר הראשון שהקורא רואה. שמרו עליו נקי.

• שם: שם הפרויקט, באות גדולה יותר. ממורכז.
• פורמט ואורך: "תסריט לסרט עלילתי." "פיילוט לדרמה של שעה." "סדרה קצרה בשישה פרקים."
• לוגליין: משפט אחד (פחות מ-30 מילים) שלוכד את הרעיון. אותו לוגליין שמעגן את הפיץ׳ הכתוב ואת הפיץ׳ בעל פה. השתמשו בתבנית ללוגליין אם צריך עזרה כאן.
• שם הכותבים: שלכם.
• פרטי קשר: טלפון, מייל ושם הנציגות שלכם אם יש (מנהל אישי, סוכן, עורך דין). בתחתית העמוד.

מה לכתוב כאן: מסמך שער נקי של עמוד אחד. מינימליזם חזותי. עמוד השער הוא לא המקום למכור: הוא המקום לאותת על מקצועיות.

חלק 2: ההוק (עמוד אחד)

הפתיחה של מסמך הפיץ׳. הטעימה הראשונה של הקורא מהפרויקט. ההוק עושה שלושה דברים: מבסס את העולם או את המצב, מציג את הדמות או את מערכת היחסים המרכזית, ומעלה את השאלה או העימות שמניעים את הסיפור.

ההוק צריך להיקרא כמו הפתיחה של קריינות בטריילר מצוין: סוחף, מסוים, חושי. פתחו בתמונה ובעימות ולא בסיפור רקע. השוו בין הפתיחות האלה:

• חלש: "בעיירה קטנה בצפון מערב ארצות הברית, צעירה חוזרת הביתה אחרי מות אביה. בזמן שהיא ממיינת את חפציו, היא חושפת סוד שישנה את חייה לעד."
• חזק: "מאיה צ׳ן חוזרת הביתה ללוויה של אביה ומצפה לסוף שבוע אחד. היא מוצאת את הכספת. היא מוצאת את רשימת השמות. ועד יום ראשון בלילה היא יודעת שני דברים: אביה לא היה מי שחשבה, ומישהו מהרשימה עוקב אחריה."

ההבדל הוא ספציפיות, תנופה וההבטחה הסמויה של מה שהסיפור יחקור. הגרסה החזקה מוכרת. הגרסה החלשה מתארת.

מה לכתוב כאן: עמוד אחד. פרוזה מלוטשת. קראו בקול כדי לבדוק את המקצב.

חלק 3: התקציר (1-2 עמודים)

סיכום הסיפור המלא. כמו תקציר של רומן, תקציר הפיץ׳ מספר את כל הקשת, כולל הסוף. בשונה מתקציר של רומן, הוא כתוב בספציפיות קולנועית: חזותי, סוחף, מודע למדיום.

מבנה משוער:

• הצגה (כפסקה אחת): הדמות הראשית, העולם שלה והאירוע המחולל.
• החצי הראשון (כפסקה או שתיים): סוף המערכה הראשונה והסיבוכים המוקדמים של המערכה השנייה. המרדף של הדמות הראשית, בעלי הברית שלה, המהלכים הראשונים של האנטגוניסט.
• נקודת האמצע והחצי השני (כפסקה או שתיים): התפנית בנקודת האמצע, הלחץ המסלים, התנועה לעבר השיא.
• שיא והתרה (כפסקה אחת): איך זה נגמר. במדויק. התקציר לא מתחמק.

בטלוויזיה, החליפו את סוף השיא בסוף הפיילוט, ועוד פסקה על קשת העונה ועל קשת הסדרה.

חלק 4: דמויות (1-2 עמודים)

הדמויות הראשיות, לפי סדר חשיבות. לכל אחת:

• שם ותפקיד בשורה אחת: "מאיה צ׳ן, 32, רואת חשבון חוקרת."
• פסקת דמות קצרה: מי היא, מה היא רוצה, מה הקשר שלה לעימות המרכזי. שלושה עד חמישה משפטים.
• מה היא הייתה אומרת שהוא הדבר הגרוע ביותר בה: משפט שימושי לדמויות הראשיות. לוכד עימות פנימי בצורה דחוסה.
• הקשת שלה: משפט אחד על המקום שבו היא מסיימת, רגשית ומבנית.

לסרטים עלילתיים: 3-5 דמויות מרכזיות בטיפול מלא, ועוד רשימה קצרה של דמויות משנה משמעותיות. לפיילוטים בטלוויזיה: הדמויות הקבועות (4-8), עם משקל נוסף לדמות הראשית ולשתיים או שלוש הדמויות שנושאות הכי הרבה סיפור.

חלק 5: עולם וטון (עמוד אחד)

איך הפרויקט נראה, נשמע ומרגיש. כאן מעבירים את המרקם שהתקציר לא יכול להעביר.

• העולם: איפה הסיפור מתרחש, בפירוט חושי מסוים. המרקם של המקום חשוב לא פחות מהגאוגרפיה.
• הטון: איזה סוג של סיפור זה. מתוח ומקורקע? מסוגנן ואופראי? קומי וחם? קשה להעביר טון בסיכום; נקודות ייחוס מסוימות עוזרות: "הטון של Mare of Easttown", "הברק של Killing Eve", "הבערה האיטית של The Americans".
• השפה החזותית: אם יש לכם אוצר מילים חזותי ברור בראש, תארו אותו בקצרה. קומפוזיציה, פלטה, קצב. הימנעו מהכתבת יתר: אתם כותבים פיץ׳, לא מביימים את הפרויקט.

חלק 6: לטלוויזיה בלבד: מסמכי הסדרה והעונה

פיצ׳ים לטלוויזיה דורשים יותר מפיצ׳ים לסרטים. אחרי תקציר הפיילוט, כללו:

קשת הסדרה

סיפור העל לאורך כל ההרצה המתוכננת של הסדרה. איפה הדמות הראשית מתחילה בפרק 1 ואיפה היא מסיימת בפרק הסיום של הסדרה? גם אם פרק הסיום היפותטי, צריך להיות אפשר לנסח את היעד.

קשת העונה

לעונה הראשונה, פסקה לכל פרק מרכזי (8-10 פרקים לעונת סטרימינג, 13 או 22 לשידור מסורתי). כל פרק מקבל סיכום בסגנון לוגליין ואת המיקום שלו בקשת העונה.

הפורמט

איך הסדרה בנויה, מפרק לפרק? פרוצדורלית עם חוט עלילה מתמשך? בהמשכים לגמרי? אנתולוגיה שבועית עם תעלומה שנמשכת כל העונה? הפורמט הוא אחת השאלות הראשונות שמנהלים ישאלו, והפיץ׳ צריך לענות עליה במפורש.

"מנוע הסדרה"

מה מחזיק את הסדרה לאורך מאות פרקים? זו שאלת הכדאיות של הסיפור לטווח ארוך. לסדרה על בלש יש מנוע של תיק בכל שבוע. לסדרה על משפחה יש מנוע של מחזור החיים. סדרה בלי מנוע ברור בדרך כלל לא מגיעה לעונה שנייה.

חלק 7: יצירות להשוואה ומיצוב (עמוד אחד)

איפה הפרויקט ממוקם בשוק.

• יצירות להשוואה: שלושה עד חמישה סרטים או סדרות שחולקים את הטריטוריה של הפרויקט שלכם. חלקם עדכניים, חלקם קלאסיים. לכל אחד, ציינו מה משותף ומה שונה.
• קהל: מי צופה בזה? באופן מסוים, במונחים שהתעשייה משתמשת בהם: "קהל שצפה ב-The Queen's Gambit" ולא "כל מי שאוהב דרמה טובה".
• התאמה לפלטפורמה: איפה אתם מדמיינים שהפרויקט יחיה: שירות סטרימינג מסוים, ערוץ מסוים, הפצה בקולנוע בהיקף מסוים. היו מציאותיים; השוואה ל-Severance ב-Apple TV+ משמעותית רק אם הטון וההיקף של הפרויקט שלכם באמת מתיישבים איתה.

חלק 8: הצהרת הכותבים (חצי עמוד)

למה אתם, ולמה הפרויקט הזה. פסקה קצרה (או שתיים) על מה שמשך אתכם לסיפור ומה הופך אתכם לכותבים הנכונים בשבילו.

• חיבור אישי: בלי להגזים. ניסיון חיים, רקע מקצועי, עניין ארוך שנים, היסטוריה משפחתית.
• חזון: מה אתם רוצים שהקהל ירגיש כשהכתוביות עולות.
• מה מונח על הכף בשביל הכותבים: למה אתם חייבים לכתוב את זה. הצהרות הכותבים החזקות ביותר כנות לגבי הסיבה שהפרויקט חשוב לכם.

חלק 9: ביוגרפיה (חצי עמוד)

פסקה ביוגרפית קצרה עליכם, שמתמקדת בהישגים ובניסיון רלוונטיים. הישגים בתעשייה (יצירות שהופקו, אופציות, רזידנסים, מלגות), השכלה אם רלוונטית, פרסים, וכל מדד של פלטפורמה או קהל שמרשים באמת.

אם אין לכם הישגים בתעשייה, התמקדו במה שמייחד אתכם: קריירה אחרת שמעניקה לפרויקט אותנטיות, פרספקטיבה ייחודית, סיפור שרק אתם יכולים לספר.

איך להתאים את התבנית

• לפיץ׳ של סרט עלילתי: חלקים 1-5 ו-7-9. דלגו על חלק 6 (לטלוויזיה בלבד). רוב הפיצ׳ים לסרטים עלילתיים באורך 6-10 עמודים בסך הכול.
• לפיילוטים של קומדיה בת חצי שעה: הטון (חלק 5) נעשה קריטי: קומדיה תלויה בקול באופן שדרמה לא תלויה. כללו בדיחות לדוגמה או רעיונות קומיים בתוך התקציר כדי להדגים את המנוע הקומי.
• לפיילוטים של דרמה בת שעה: התבנית המלאה. תכננו להשקיע את רוב הזמן בחלק 6 (מסמכי הסדרה והעונה). השאלה הקשה ביותר שמנהלים שואלים על דרמות חדשות היא "איך זה מחזיק לאורך זמן?"
• לסדרות קצרות: מנוע הסדרה הוא סגירת הסיפור, לא הנצחתו. התייחסו לחלק 6 כמו לסרט עלילתי ארוך: פסקת קשת העונה היא סיכום הסיפור המלא, ופסקת קשת הסדרה מאשרת שלא מתוכנן המשך.
• לפרויקטים של ז׳אנר (מדע בדיוני, אימה, פנטזיה): הוסיפו אחרי חלק 5 חלק קצר על חוקי העולם ועל היחס של הפרויקט למוסכמות הז׳אנר. הרגיעו את המנהלים שחומר הז׳אנר מטופל במקצועיות ובמקוריות.

בנו את הפיץ׳ שלכם ב-Plotiar. שמרו את עמוד השער, התקציר, דפי הדמויות והצהרת הכותבים בפרויקט אחד, מוכנים לשליחה, ומוכנים לשכתוב ככל שהפרויקט מתפתח. נסו בחינם.