תבנית למתווה ממואר
ממואר הוא סוג העיון הקשה ביותר לבנות, כי הכותבים הם גם הדמות הראשית, והחיים שלהם הם חומר הגלם. אי אפשר להמציא אירועים חדשים כדי לתקן אמצע שצונח. אי אפשר להמציא שיא נקי שלא קרה. מה שאפשר לעשות, ומה שכל כותבי הממואר הגדולים עושים, הוא לבחור, לעצב ולמסגר את אירועי החיים כך שייצרו סיפור ולא רצף. ממואר אינו אוטוביוגרפיה; הוא אומנות הכתיבה שמופעלת על חוויות החיים.
התבנית הזאת נותנת לכם מסגרת לכתיבת מתווה של ממואר. היא מניחה שיש משהו שאתם רוצים לכתוב עליו: חוויה, תקופה, מערכת יחסים, שינוי, ושאתם מוכנים לחשוב עליו כעל חומר ולא כעל ביוגרפיה. התבנית לא תגיד לכם אילו חלקים מהחיים שלכם לכלול. היא תעזור לחלקים שבחרתם להתחבר זה לזה.
עיקרון מסגור אחד, שאול מוויויאן גורניק. ממואר דורש שני רכיבים: המצב (מה שקרה) והסיפור (מה שהכותבים עושים ממה שקרה). הרבה ממוארים ראשונים כבדים במצב וקלים בסיפור. התבנית נועדה להעלות לפני השטח את הסיפור שמתחת למצב.
חלק 1: הרעיון המרכזי
לפני שממפים אירועים, נסחו על מה הממואר ביסודו. זו התשובה לשאלה שעורך או קורא ישאלו: "מה הספר הזה?"
השאלה
רוב הממוארים החזקים מאורגנים סביב שאלה שהכותבים נאבקים בה. "איך ילדה של מהגרים משלימה עם ארץ שמעולם לא הפכה באמת לבית?" "מה קורה לנישואים כשאחד מבני הזוג גוסס במשך עשר שנים?" "מה המחיר של עזיבת הדת שבה גדלת?" השאלה אינה הנושא. הנושא הוא על מה הספר על פני השטח; השאלה היא מה הספר חוקר מתחת.
המסגרת
איזו תקופה בחיים שלכם הממואר מכסה? ממוארים שמנסים לכסות חיים שלמים נכשלים לעיתים קרובות, כי הם הופכים לסיכום. הממוארים החזקים ביותר מתמקדים בדרך כלל בתקופה, במערכת יחסים, בחוויה או בשינוי מסוימים. הגדירו את המסגרת.
ההבטחה הסמויה
למה הקורא נרשם? מסע רגשי אל אמת שהושגה בעמל? מבט חריף על קהילה? פיוס עם הורה? סיפור הרפתקאות בעדשה אישית? ההיכרות עם ההבטחה הסמויה עוזרת לקבל החלטות עקביות בהמשך.
מה לכתוב כאן: שלוש פסקאות קצרות. שאלה, מסגרת, הבטחה. יחד הן מנסחות את הצהרת הייעוד של הממואר.
חלק 2: המספר והדמות
ממואר כתוב בגוף ראשון, אבל ה"אני" של הממואר כפול. יש את האני המבוגר שכותב את הספר ואת האני הצעיר שחי את האירועים. הממוארים החזקים ביותר כנים לגבי הכפילות הזאת. המספר יכול לדעת דברים שהדמות לא ידעה, יכול לתקן את הפרשנויות של הדמות, יכול לקרוא בשם לעיוורון של הדמות בלי לשפוט אותו.
- המספר: מי אתם, עכשיו, כשאתם כותבים את הספר? מה אתם יודעים שהגרסה הצעירה לא ידעה? איזו פרספקטיבה הזמן נתן לכם? המספר אינו יודע-כל: הוא עדיין בתוך המשמעות של הסיפור, אבל יש לו גישה למבט לאחור.
- הדמות: מי הייתם בזמן האירועים? במה האמנתם? מה לא הבנתם? מה היה היחס שלכם לאנשים ולמצבים שאתם מתארים עכשיו? כתבו את עצמכם כדמות, לא כעצמי.
- הפער ביניהם: המרחב בין המספר לדמות הוא המקום שבו המשמעות של הממואר חיה. זהו את הפער במפורש: מה המספר הגיע להבין שהדמות לא הבינה?
מה לכתוב כאן: שלוש פסקאות קצרות. מספר, דמות, פער. זה החלק הקשה ביותר לחשוב עליו בממואר, והחשוב ביותר.
חלק 3: הקשת
ממואר אינו כרוניקה; הוא סיפור. סיפור דורש קשת. רוב הממוארים משתמשים באחת מצורות הקשת האלה:
קשת השינוי
ה"אני" של הממואר מתחיל במצב קיום אחד ומסיים באחר, אחרי שאירועי הממואר שינו אותו. זו הצורה הנפוצה ביותר. השינוי יכול להיות רגשי, אידיאולוגי, רוחני, ביחסים, או שילוב כלשהו. דוגמאות: Wild של שריל סטרייד, Educated של טארה וסטובר.
קשת חשבון הנפש
ה"אני" של הממואר חוזר לחוויה מהעבר כדי להבין מה קרה. הקשת עוסקת פחות בשינוי לאורך זמן במהלך האירועים ויותר בהשלמה של המספר איתם. דוגמאות: The Liars' Club של מרי קאר, The Year of Magical Thinking של ג׳ואן דידיון.
קשת החקירה
ה"אני" של הממואר מחפש תשובה: על סוד משפחתי, על אירוע היסטורי, על זהות, על מקום. החקירה היא חוט השדרה. דוגמאות: Fun Home של אליסון בכדל, Inheritance של דני שפירו.
קשת העדות
ה"אני" של הממואר נוכח באירועים שהמשמעות שלהם גדולה ממנו. הקשת עוסקת פחות בשינוי אישי ויותר במתן עדות. דוגמאות: הלילה של אלי ויזל, טירת הזכוכית של ג׳נט וולס.
מה לכתוב כאן: איזו צורת קשת מתאימה לפרויקט שלכם, ומה בדיוק הקשת משרטטת? איפה ה"אני" שבמרכז הסיפור מתחיל, ואיפה הוא מסיים?
חלק 4: המפה המבנית
ממואר לא חייב להיות כרונולוגי. רבים מהממוארים החזקים ביותר שוזרים צירי זמן, משתמשים בארגון תמטי או נעים בין סצנה להרהור בדפוסים מכוונים.
כרונולוגי
המבנה הפשוט ביותר: האירועים נפרשים לפי הסדר שבו קרו. מתאים כשהכרונולוגיה עצמה נושאת מספיק משמעות. נפוץ בממוארים של התבגרות ושל הרפתקאות.
שזור
שני צירי זמן או יותר שמשתלבים זה בזה. ההווה והעבר. תקופות שונות בחיי הכותבים. חיי הכותבים וחוט חיצוני (אירוע היסטורי, אדם שהם חוקרים). מבנים שזורים מאפשרים לייצר משמעות דרך הצמדה.
תמטי
פרקים שמאורגנים לפי נושא ולא לפי זמן. כל פרק בוחן פן אחר של השאלה המרכזית. מופיע לעיתים קרובות בקובצי מסות שמתפקדים כממואר.
חקירתי
מאורגן סביב תהליך הגילוי של הכותבים. הקורא עוקב אחרי החקירה, והמבנה משקף את ההבנה ההולכת ונפרשת.
מה לכתוב כאן: המבנה שבחרתם, ומפה ברמת הפרקים (או ברמת החלקים). בממואר, רשימת עבודה של 12-20 פרקים מספיקה בדרך כלל כדי להתחיל. כל פרק מקבל שם או תיאור עבודה.
חלק 5: סצנות מול הרהור
ממואר נע בין שני אופנים. סצנות מומחזות: ברגע, חושיות, עם דיאלוג ופעולה. הרהור הוא המספר שנסוג צעד אחורה כדי לפרש, להקשיר או להמשיג. הממוארים החזקים ביותר מאזנים בזהירות בין השניים.
- ממוארים עמוסי סצנות סוחפים, אבל עלולים להרגיש כמו בדיון. הם מסתכנים באיבוד הפרספקטיבה הייחודית של המספר.
- ממוארים עמוסי הרהור מעמיקים, אבל עלולים להרגיש מסאיים. הם מסתכנים באיבוד הקורא שבא בשביל סיפור.
- ממוארים מאוזנים משתמשים בסצנות כדי לעגן את הקורא בחוויה ובהרהור כדי לחלץ ממנה משמעות. הדפוס יכול להיות רופף או הדוק, אבל הוא צריך להיות מכוון.
לכל פרק או חלק מרכזי, החליטו אם הוא נוטה לסצנה או להרהור, ולמה. הימנעו מברירת המחדל של כולו סצנות או כולו הרהור. המעבר בין האופנים הוא חלק מההנאה שבממואר.
חלק 6: האנשים בחיים שלכם
ממואר כולל אנשים אמיתיים. חלקם יקראו את מה שתכתבו. זה החלק בכתיבת ממואר שדורש את הזהירות האתית הרבה ביותר.
- הדמויות: רשמו כל אדם אמיתי שיופיע בממואר. משפחה, חברים, אהובים, אויבים, עמיתים, זרים. לכל אחד, ציינו את הקשר שלו אליכם ואת התפקיד שלו בסיפור.
- יחס: איך תציגו כל אדם? באהדה? בריחוק ביקורתי? כפי שילד זוכר אותו, או כפי שמבוגר בוחן אותו מחדש? חוסר עקביות ביחס שלכם יכול לערער את האמינות של הממואר.
- החלטות פרטיות: באילו שמות אמיתיים תשתמשו? אילו תשנו? אילו פרטים מזהים תשנו? שקלו גם חשיפה משפטית (לשון הרע, הוצאת דיבה) וגם אחריות אתית (אנשים שלא הסכימו להופיע בספר שלכם).
- שיחות: דיאלוג בממואר משוחזר, לא מתומלל. הכירו בכך. ממואר חזק מאותת לקורא שהדיאלוג הוא הזיכרון הטוב ביותר של הכותבים, לא תיעוד מילה במילה.
חלק 7: שאלת האמת
האמת של ממואר אינה דיוק מילולי; היא נאמנות. הכותבים מתחייבים לספר את האמת כפי שהם מבינים אותה, תוך הכרה בכך שהזיכרון סלקטיבי, שהפרספקטיבה חלקית ושפעולת הכתיבה משנה את החוויה.
- מה שאתם זוכרים מול מה שבניתם: לכל סצנה מרכזית, ציינו אם היא באה מזיכרון ברור, מזיכרון משוחזר, מסיפורי משפחה, ממסמכים או מדמיון שעוצב על ידי הפערים. הקורא לא צריך לדעת את כל זה, אבל אתם כן.
- הפרטים הגמישים: יש פרטים גמישים (הצבע של חולצה, המילים המדויקות בשיחה). אחרים לא (האם אירוע קרה, מי היה אחראי). דעו להבחין ביניהם.
- גילוי: יש ממוארים שכוללים הערת מחבר שמכירה במקומות שבהם יש דחיסה, מיזוג או דמויות מורכבות מכמה אנשים. זה נוהג שנעשה נפוץ יותר ויותר בממואר רציני.
איך להתאים את התבנית
- לממואר מלא: השתמשו בכל חלק. תכננו להשקיע זמן משמעותי בחלק 2 (המספר והדמות): זה האתגר הייחודי ביותר של הסוגה.
- לקובץ מסות שמתפקד כממואר: חלק 4 (המפה המבנית) נעשה קריטי. החליטו אם לקובץ יש קשת או שהוא באמת אוסף של יצירות עצמאיות. לרוב ממוארי המסות המצליחים יש קשת, גם כשכל יצירה עומדת בפני עצמה.
- לממואר של אבל או טראומה: חלק 7 (שאלת האמת) נושא משקל נוסף. כך גם חלק 6 (האנשים בחיים שלכם). יש חוויות רגישות מכדי לכתוב עליהן בזמן אמת; המרחק הנכון הוא חלק מהמלאכה.
- לממואר מסע והרפתקאות: חלק 5 (סצנות מול הרהור) נוטה לסצנה. המסע החיצוני נושא לעיתים קרובות יותר משקל מהפנימי, והקורא נרשם לשניהם.
- לממואר מקצועי או כזה שמבוסס על מומחיות: הקשת משלבת לעיתים קרובות שינוי עם תובנה. הקורא לומד על מקצוע או על תחום דרך החוויה של הכותבים. אזנו בזהירות בין האישי לאנליטי.
תכננו את הממואר שלכם ב-Plotiar. שמרו את מפת הפרקים, הפתקים על הסצנות וקטעי ההרהור בפרויקט אחד, כשההחלטות המבניות שלכם נמצאות במרחק לחיצה מהפרוזה. נסו בחינם.